מאירי על בבא קמא ק״ט

« מאירי על בבא קמא ק״ח ע״ב מאירי על בבא קמא ק״י ע״א »

1 בבא קמא פתח ↗

דְּתַנְיָא: ״וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם״ – וְכִי יֵשׁ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֲלִים? אֶלָּא בְּגֶזֶל הַגֵּר הַכָּתוּב מְדַבֵּר –

2 בבא קמא פתח ↗

הֲרֵי שֶׁגָּזַל הַגֵּר, וְנִשְׁבַּע לוֹ; וְשָׁמַע שֶׁמֵּת הַגֵּר, וְהָיָה מַעֲלֶה כַּסְפּוֹ וַאֲשָׁמוֹ לִירוּשָׁלַיִם; וּפָגַע בְּאוֹתוֹ הַגֵּר, וּזְקָפוֹ עָלָיו בְּמִלְוָה, וּמֵת – זָכָה הַלָּה בְּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁיּוֹצִיא גְּזֵילוֹ מִתַּחַת יָדוֹ.

3 בבא קמא פתח ↗

בָּעֵי רָבִינָא: גֶּזֶל הַגִּיּוֹרֶת, מַהוּ? ״אִישׁ״ אָמַר רַחֲמָנָא – וְלֹא אִשָּׁה, אוֹ דִלְמָא אוֹרְחֵיהּ דִּקְרָא הוּא?

4 בבא קמא פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: ״לַה׳ לַכֹּהֵן״ – קְנָאוֹ הַשֵּׁם, וּנְתָנוֹ לַכֹּהֵן שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר. אַתָּה אוֹמֵר לַכֹּהֵן שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְכׇל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו״ – הֲרֵי לַכֹּהֵן שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

5 בבא קמא פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: הֲרֵי שֶׁהָיָה גּוֹזֵל כֹּהֵן, מִנַּיִן שֶׁלֹּא יֹאמַר: הוֹאִיל וְיוֹצֵא לַכֹּהֲנִים, וַהֲרֵי הוּא תַּחַת יָדִי – יְהֵא שֶׁלִּי? וְדִין הוּא – אִי בְּשֶׁל אֲחֵרִים הוּא זוֹכֶה, בְּשֶׁל עַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? רַבִּי נָתָן אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אַחֵר: וּמָה דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בּוֹ עַד שֶׁיִּכָּנֵס בִּרְשׁוּתוֹ – כְּשֶׁיִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִיָּדוֹ; דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בּוֹ עַד שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בִּרְשׁוּתוֹ – מִשֶּׁנִּכְנַס לִרְשׁוּתוֹ אֵינוֹ דִּין דְּאֵין אַחֵר יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִיָּדוֹ?

6 בבא קמא פתח ↗

אִי בְּכֹהֵן טָמֵא, ״דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בּוֹ״ מִי אִית לֵיהּ?! אֶלָּא אָתְיָא ״לַכֹּהֵן״–״לַכֹּהֵן״ מִשְּׂדֵה אֲחוּזָּה. דְּתַנְיָא: ״אֲחֻזָּתוֹ״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? מִנַּיִן לְשָׂדֶה הַיּוֹצְאָה לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל – וּגְאָלָהּ אֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים, מִנַּיִן שֶׁלֹּא יֹאמַר: הוֹאִיל וְיוֹצְאָה לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל, וַהֲרֵי הִיא תַּחַת יָדִי, תְּהֵא שֶׁלִּי?

7 בבא קמא פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן לְכֹהֵן – שֶׁבָּא וּמַקְרִיב קׇרְבְּנוֹתָיו בְּכׇל עֵת וּבְכׇל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבָא בְּכׇל אַוַּת נַפְשׁוֹ״, ״וְשֵׁרֵת״.

8 בבא קמא פתח ↗

וּמִנַּיִין שֶׁעֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ שֶׁלּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ״. הָא כֵּיצַד? אִם הָיָה בַּעַל מוּם – נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר, וַעֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ שֶׁלּוֹ.

1 כבר בארנו שאם מת הנגזל יש לגזלן להחזיר הגזלה לבניו ואם אין לו בנים יחזירנה לאחיו ואם אין לו אחים יחזירנה לאיזה יורש שלו ואין לך אדם מישראל שאין לו גואלים הא אם גזל גר שאין לו יורש ונשבע ומת הגר והודה אחר כן הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים שבאותו משמר ומביא אשמו ומתכפר וכן הודה ומת הגר אחר כן:

2 גזל את הגר שאין לו יורש ונשבע והודה וזקפן עליו הגר במלוה שכבר יצא מעכשו מתורת גזלה ואחר כך מת הגר זכה זה במה שתחת ידו אלא שמ"מ צריך הוא להוציא הגזלה מתחת ידו על הדרכים שבארנו בגוזל את אביו:

3 גזל הגיורת שאין לה יורשים דינה כגזל הגר אם כן מה תלמוד לומר באותו ענין בפרשת נשא איש לא נאמר איש אלא למעט את הקטן ר"ל שאם הוא גדול אתה צריך לחקור עליו אם יש לו יורש אם לאו שמא נולד לו בן משנתגייר אבל קטן אי אתה צריך לחקור עליו שהרי אינו מוליד ואם היו לו אחים שנתגיירו הרי אין גר יורש הגר:

4 גזל הגר אינו נותנו לכל כהן שירצה אלא לכהן שבאותו משמר שנאמר מלבד איל הכפורים ר"ל איל האשם למי שזה ניתן זה ניתן ואיל האשם אינו קרב אלא על ידי כהן שבאותו משמר שנאמר לבד ממכריו על האבות כמו שיתבאר במקומו:

5 כהן שגזל מן הגר שאין לו יורשים וכפר ונשבע ומת הגר והודה כדי לעכבה תחת ידו מן הדין לא זכה אלא יוצאת מתחת ידו ומתחלק לשאר כהנים שבמשמרתו ואע"פ שכהן זה טהור וראוי להקריב ומאחר שכן הוא מקריב את אשמו שכהן מקריב קרבנותיו כל עת שירצה אפילו שלא במשמרתו והיה לנו לומר שמאחר שזכה באשמו זכה בגזלו שהרי הזוכה באשם הוא הזוכה בגזל כמו שכתבנו למעלה אעפ"כ בכיוצא בזה לא זכה בגזלו ואפילו הודה בשעת משמרתו:

6 המקדיש שדה אחזה ולא גאלה והגיע היובל מתחלקת לכהנים שבאותו משמר ונותנין דמיה לבדק הבית ואם מכרה גזבר לאחר שאינו לא מקדיש ולא בנו ולא גאלוה הבעלים מיד זה הגואל והגיע היובל יוצאה ביובל מידו של גואל זה ומתחלקת לכהנים שבאותו משמר בלא כלום שכבר נפדה מיד ההקדש גאלה כהן מיד הגזבר והגיע היובל והוא תחת יד כהן לא נאמר הואיל והיא תחת יד כהן הרי היא שלו ואפילו היה מבני משמרה זו אלא יוצאת מתחת ידו ומתחלקת לכהנים שבאותו משמר שהיובל פוגע בו כמו שיתבאר במקומו:

7 כהן שיש לו קרבן להביא מקריבה בכל יום שירצה אע"פ שאינו במשמרה שלו שנאמר ובא בכל אות נפשו ושרת ואפילו היה חטאת או אשם ושכר עבודתו ר"ל בשר הקרבן שלו וכן העור שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיה ואם רצה ליתנו לאיזה כהן להקריבו נותן הואיל והוא יכול להקריב יכול למנות שליח אע"פ שאינו מבני משמרה ועורו ובשרו לאותו כהן שהקריב ושוב אינו יכול להוציאה מידו שנאמר איש אשר יתן לכהן לו יהיה:

8 היה כהן זה בעל מום שהוא רשאי לאכול אבל אינו רשאי להקריב הואיל ואינו יכול להקריב נותנה לכהנים שבאותו משמר והם מקריבים והעור שלהם ואכילת בשרו מחלוקת בין המפרשים אם הוא אוכל עמהם אם לאו:

« מאירי על בבא קמא ק״ח ע״ב מאירי על בבא קמא ק״י ע״א »